הנה הם הולכים:
אני לא יודע לא להשגיח עליי
אני אובססיבי (לא שמנים אה, גם זה אבל זה נושא אחר). זה קורה קצת עם כל מה שאני אוהב, למשל:
- אני שומע שיר יפה ברדיו = אני צריך להקשיב לו 458 פעמים ביום,
- אני מנסה ארוחה חדשה שאני אוהבת = אני אוכל אותה במשך ימים רצופים,
- אני מתחיל סדרה חדשה = ראיתי אותה רק בעוד יומיים,
- אני מוצא בלוג מגניב חדש = קראתי הכל בכמה ימים.
נו באמת, אני מוגזם בחיים! כמובן, מה שקורה בדרך כלל אחר כך זה שאני מתעייף ומשאיר את זה.
2 לא יודע איך להשתמש בפותחן
ניסיתי ההורים שלי לפני כן ורובאר בהמשך הסבירו לי את זה בכל כך הרבה תרגול, אבל המוח שלי צריך לפגוע עמוק באזור האחראי לפותחן הפחים: אני לא מבין איך זה עובד, אני לא יודע איפה לשים את הגלגל, אני לא יודע איפה אני צריך לחתוך (עם כמה קל לתת הוראות לאחר לעשות זאת!). זה לא שאני מטומטם, יש הרבה דברים שאני תופס מההא הראשון, אבל הפותחים הקלים עזרו לי מאוד בחיים האלה!
3 אינני יודע כיצד להשקות מים כאדם נורמלי
עולה לי הרבה להיכנס למים: תמיד יהיה לי קר, תמיד!
יש לי שתי טכניקות:
- לזרוק את עצמי לפצצה (אני סובל הרבה בזמן קצר)
- להתרחץ קצת בכל פעם (אני סובל מעט מאוד זמן)
בדרך כלל אני בוחר את השנייה ואני תמיד הולך לים כרבע שעה לפני רובר כך שכשאני מגיע לפחות המים מגיעים לבטן!
 |
| הוא שהמים הם קופונים קרים מאוד! |
4 אני לא יודע
בגיל 18 נסעתי לקחת את הכרטיס שלי (כמה קל לתת פקודות לאחרים לעשות זאת 2.0!) וזה היה מעשה של אהבה כלפי האנושות: גרגר החול הקטן שאני מחליט לתרום לו שהעולם יהיה מקום הרבה יותר שמח ובטוח יותר, אבל זו לא הסיבה היחידה שאני לא נוהג:
- העיקר שלעולם לא יוצא בלי שאצטרך לשתות כי אני צריך לנסוע (יכול להיות שזו אחת הסיבות לכך שאין לי הרבה חברים)
- אני לא זוכר אם המצערת נמצאת מצד שמאל או מצד ימין
- והצעדות? מהן הצעדות?
- והחוץ? מה כן ... אה, זה לא משהו אחר!
5 לא חיים בלי קוקה קולה
זו החולשה שלי, עקב אכילס שלי, חצי הזנב הכתום שלי. אני אוהב קולה ואני יודע שזה רע מאוד אבל זה לחשוב על זה ואני מרגיש כמו הבועות המנצנצות שלה והטעם הטרי והטעים שלה. אני אפילו שמח שיש לי עיניים של קוקה קולה.
6 אני לא יודע במקומות ציבוריים
ובכן לא: אני סוחב אותו קטלני. בזמן שאני שם עם משהו שהוא עוזב, אני תמיד שם לב שיש מישהו שיכנס (דרך הדלת הא!). חבל! אני לא מרגישה בנוח, אני לא מרגישה בטוחה ... מה שאני מרגיש לא מאושר ולפני או אחרי, אי נוחות וחסרת ביטחון נוגעת בי!
 |
| הייתי רוצה להיות ככה ... |
7 אני לא יודע מה לעשות
הקקי ראינו שכן. אבל אני לא יכול לסבול לכתוב את המשתלה הזו בבלוג ... אין לי פילטרים, תמיד הייתי מגיב מאוד ומשוחרר כל מה שאני חושב ... בטוב ורע. אני ארגונא, עורך דין לעניינים אבודים, עבורי הכל עניין עקרוני ואני לא יכול לספור עד 10. אפילו לא 3.
8 אני לא יודע את צנטימו
למעשה פשוט חיפשתי אותו בגוגל. באיטלקית אנו אומרים ש"סנטסימו "וצנטימו צריכים להיות הקלים ביותר עבורי, אבל לא: אני קורא לזה פרוטה או אגורה, אני לא מבין את המילה סנטימו.
9 אני לא יודע איך לחיות עם תוכנות
אני לא אוהב אותם הם קטנים ולא צפויים. פעם הייתי בשירותים (השירותים שלי, כך שלא היו לי בעיות) כשראיתי אותה: כף ארורה שהביטה בי. ברגע שעברנו את עינינו עצם הג'ודיה עצבנה והחלה לרוץ על כל הרצפה (רגלי כללו, למזלי היו לי גרביים, אני, לא הכף). בתגובה התחלתי לקפוץ בחדר האמבטיה בצרחות ולהפוך תות אדום של huelva. זרקתי את הנעליים (רובר, ברור שאני לא הולך להרוס את שלי) אבל הממזר היה מהיר אז תפסתי את הדבר הראשון שהיה לי ביד וזרקתי את זה: הבוטקוין עם כל התרופות. נראה שתפסתי אותה, בסופו של דבר איברופרופן עומד לעזור לי בבת אחת! זה היה היום בו התכוונו לבלות את חג המולד בביתו של רובר. ביליתי שבועיים, בין קרול אחד למשנהו, וחשבתי על הכף הכתושה מתחת לארון התרופות.
כשחזרתי, נשארתי בחוץ בזמן שרובר אסף את כפכפיו הפזורים בשדה המלחמה וגילה שהכף או הצל ... לאן נעלם הנשף? ולמה אני ממשיך לקנות איבופרופן?
 |
| כדי להרוג כף אתה צריך דינוזאור מעופף ... לדעת לפני! |
עד כה 9 הדברים שלי שאני לא יודע לעשות, עכשיו הגיע הזמן להעביר את העד לשלושה בלוגרים אחרים ... אני יודע שהם לא יאכזבו אותי! הנה הם הולכים:
לוסיה ורובן ממשהו שצריך לזכור
מטיאס של מסע מדהים
Bere ללא יעד קבוע
תודה רג'י על המועמדות 🙂 לפני או אחרי אנחנו הולכים לאכול גלידת שוקולד ביחד ובסופו של דבר כג'וקר! 🙂
מסלול בונוס: אני לא יודע לא לנשוך את המצעים שקורים ??
(מכאן צילום ההתחלה)
