יום אופנוע קשה מחכה לנו היום. קדימה מעל 230 ק"מ למדוראי, אז קבענו את שעוני המעורר שלנו מוקדם מאוד לראות את הזריחה והדרכה מאובקת!
אנו מסתכלים על מפות גוגל ונראה שהדרך די טובה, נקווה! אנו משאירים מאחור את קצה הודו להיכנס לטמיל נאדו. הקילומטרים הראשונים מאוד מגניבים! אנו עוברים בשדות אורז, הרים מרחוק, חורשות דקלים ... וכל זה מלווה ברוח נוראה! ובכן, אנחנו מגזים מעט: P, אבל יש רוח, אלפי הטחנות שתקעו כאן יכולות לאשש את זה, אה?
אנחנו אוכלים את הקילומטרים כאילו היו ג'אמונים מגאלבים, בכבישים מהירים בודדים, שאנחנו לא צריכים לשלם כדי ללמד את ההסמכה שלנו לבלוגרים (למעשה אף אופנוע לא משלם לו). אנו מנצלים עצירה להאכיל את הגמביטה שלנו, ואגב אנחנו גם מנצלים וממשיכים הלאה.
שתלנו את עצמנו במדוראי בפחות מהצפוי והיום הצלחנו לאמת איזה פסטה הגיבור שלנו מיוצר, בממוצע 60, 70 ו 80 קמ"ש! רוץ לרוץ! תוך 5 שעות הגענו ל -240 ק"מ למדוראי. הסיבה לעצירה זו אינה אלא ביקור במקדש Meenakshi, מהחשובים בדרום הודו.
מדוראי היא אחת מאותן ערים שאנחנו אוהבים. באופן לא מוסבר.
לאמיתו של דבר, למדוראי יש את כל מה כדי להפחיד מטייל: תנועה כאוטית, חום דביק, ריחות רעים שמתערבבים עם תבלינים ודוכני רחוב, אלפי אנשים שהולכים, נוהגים, רצים, הולכים, רוכבים מכל עבר.
למרות זאת זהו מקום שיש לו קסם מיוחד, כן אתה יודע לחפש אותו כמובן. אז פתאום, אחרי השתמטות של ריקשה אתה נתקל בדתייה מחויכת עירומה למחצה, אחרי שהחזרת את החיוך אתה נכנס לסמטה חשוכה שמגלה לפתע שוק נהדר באוויר הפתוח (עם נשים זקנות מלמדות את האגסים שלהן, ואני לא מדבר של פירות!), בהמשך אתה רואה חתלתול קופץ בין בננות ותפוחי אדמה שעוצר לדגמן בתצלום שלך, ובמרחק אתה רואה אותם: המגדלים העצומים והצבעוניים של התכשיט היקר ביותר של מדוראי, מקדש שרי Meenakshi, אחד מהגדולים והיפים בהודו.
אז אתה יודע שהביקור היה שווה את זה! המקדש עצמו מרהיב: 4 המגדלים (צפון, דרום, מזרח ומערב) מעוטרים ועמוסים בפסלים ובצלמיות של אלים ושדים. רובר היה רוצה להיות ילד הינדי: הוא אומר שהפסלים האלה היו משתמשים בהם כמו אופנוע משחק ... הוא היה מנצל את זה! קצת מקדשת אנחנו כבר יודעים את זה.
האזור סביב המקדש מנוקד בברים קטנים, חנויות מזכרות וחנויות תכשיטים, אבל הדבר הטוב ביותר הוא שזה הולך רגל ... סוף סוף רחוב בו תוכלו ללכת בשקט בהודו! המקדש מוקדש לאלתה Meenakshi עמאן שצריכה להראות מראה סקרן: היא החזיקה בלא יותר ולא פחות מאשר 3 שדיים ועיני דגים (על פי השירה הטמילית זה היה מקסימום היופי והשלמות!).
פעם סביב המקדש החלטנו להיכנס וזה מתחיל המופע: מאות עולי הרגל מציעים הצעות מחיר לפסליהם של אליליהם, ריח הנרות והפרחים אינו קיים, כמו גם המראה המצחיק של ילדים
האתרים הקדושים ביותר (Meenakshi ומקדש שיווה) נגישים רק להינדואיסטים, אנו מצפים לראותם! כמובן שאנו נחים מעט ומסתכלים על חיי המתחם במדרגות האגם המרכזי הגדול. לפני שאנחנו עוזבים אנו הולכים לברך את הפיל שעם תא המטען שלו מברך את עולי הרגל, בתמורה לכמה רופי כמובן. האמת היא שזה מדהים לראות כמה חיה זו חכמה. וזה נותן קצת כאב כן, ברור שמקומך לא אמור להיות זה.
אנו עוזבים את מדוראי לנסוע ליעד הבא שלנו: תאנג'אווור, שהאופנוע ממשיך והטיול איתו!
מידע שימושי
מדוראי
איפה לישון מסביב לאולם העירייה ST הוא המקום בו רוב מקומות הלינה ממוקמים. עדיף להגיע ישירות לכאן ולחפש. הם גם הם במרחק פסיעה מהמקדש. התארחנו במלון פדאם, מימין, ממוקם טוב מאוד, הבוס (או בנו של הבוס ... לא הבנו את זה!) נחמד מאוד. בדלפק הקבלה יש WiFi בחינם.
הביקור במקדש:המקדש חופשי, אם כי ישנם אזורים שאינם מורשים לא-הינדואים. כנראה שלפני זמן מה אפשר היה להיכנס, אחרי ששילם כרטיס, אבל היום הם לא משאירים זרים. יש פוסטרים שממשיכים לציין את מחיר הכרטיס אך הם אמרו לנו שהחוקים השתנו לפני מספר חודשים. אתה גם לא יכול לקחת מצלמה (אתה צריך להשאיר אותה בארונית יחד עם הנעליים). מצד שני, אתה יכול לצלם עם הטלפון, ואתה לא צריך לשלם כלום. תראו איך אתם לבושים: הם יאפשרו לכם להיכנס רק אם תלבשו מכנסיים ארוכים וכתפיים מכוסות.
נסיעות
זה היה 240 ק"מ על כל הכבישים המהירים, תחילה NH-44 ואחר כך NH-7. כולם שוממים ועם אפשרות לתת לו נעל. מצאנו רק תנועה 15 ק"מ ממדוראי ועד הסוף.
