קווינסטאון גרמה לנו להתאהב איך זה לא יכול היה? הרים עם פסגותיהם המושלגות המקיפים אותה עם מדהים בתור גיבורים, אגם וואקאטיפו- יפה ושקוף כמו קר, כמה רחובות קניות שלעולם לא נחים ויופי באשר אתה מסתכל.
היום אנו נספר לכם איך היה גרה בקווינסטאון, שהיה הבית הניו זילנדי שלנו במשך 3 חודשים.
בקווינסטאון נפגשנו עם אליה וג'ואן של וולטן פלון מון, חלקם של הקטלונים נחמדים כמו מאוהבים (מחכים לחתונה שאנחנו !!) שעזרו לנו בכל עת להתאקלם בחיים החדשים האלה הרחק מהוואן.
אבל לא היה לנו את כולם, האם זה יהיה המקום המושלם להקים עונה? ידענו את זה ב- KFC.
עליכם לדעת שמשהו מוזר קורה עם ה- KFC בניו זילנד: תלוי במקומי הם מגישים לכם בתפריט 6 $ חתיכת עוף גדולה או קטנה. אז החלטנו להשאיר את גורלנו לגורלנו: אם ב- KFC ניתנו לנו חתיכת עוף גדולה יהיה לנו מזל ונעבוד בקווינסטאון, אם היצירה הייתה קטנה לא היינו מוצאים כלום ונצטרך לברוח לזה המוזר, אם כי פחות יפה . התשובה הייתה נדירה: שתי חתיכות עוף קטנות.
-לידי, מה זה אומר?
-מאן רגיל כפליים, נכון?
כן, אל תדבר יותר, הנה אנחנו נשארים!
למחרת הלכנו למשרד של אדסטף, חברת עבודה זמנית, ו ביממה כבר עבדנו כעוזרות בית. מוסרית של הסיפור: לעולם אל תאמין בעוף.
החוויה הראשונה של עוזרות הבית הייתה נדירה מאוד: הגענו למלון וחיכינו לנו שיש צבא של זקנות (שלא הפסיקו לגנוב חלב) של בערך 70 שנה. זה שנגע בי היה 75! בין הפסקה להפסקה (באותו היום עשינו יותר הפסקות מתמיד), הזקנה אמרה לי שהיא לקתה בהתקף לב, שבעלה היה ממזר, שבנה אלכוהוליסט, שגם החבר שלה ... אז בסוף היום הבנתי שהחיים שלי גדולים! (ואז חשבתי שאולי אני ממציא הכל בכדי לרחם עליי ולא לשים מקל במים). לרובר נגע האדם היחיד, ילד בן 55, שהיה לבוש כבדרך אגב ולא ניתן היה לקרוא לו אחרת: בוב. גם אני ממש לא רציתי לעבוד, למרות שלפחות לא סבלתי מהתקף לב או אישה עם אלכוהוליסט.
ברגע שחזרנו לרכב קיבלנו הודעה מאדסטף ושאלה אם אנחנו רוצים לעבוד כעקרות בית במשך 15 יום. התגובה הייתה חיובית ואחרי סוף שבוע התגוררנו באתר מחנאות מלא ארנבים פרוותיים - שאמרו שזה נשמע רע מאוד אבל הם היו סופר נחמדים ומצחיקים, זה אתם שיש לכם בעיה, ירוק ישן! - אנו מתחילים בהרפתקה שלנו עם בריחות אלמנטים.
נוכל לומר הרבה על החוויה שלנו, למרות שלדעתי סיכמנו אותה בצורה גרפית למדי בפוסט: הדברים שרק עוזרי הבית יכולים להבין. כאן, מלבד סבל מכאב גופני מספיק ונמצא מדי פעם הפתעה גסטרונומית (לעולם לא נשכח את החטיפים על בסיס המאפין, את שני העוף הק"ג שאנחנו מוצאים בחדר, מולים, וודקה, פיצות, גלידה וכו '... ) עשינו פירורים טובים עם חברי כיתה. אם משהו באמת לוקח אותנו מהחוויה הזו הם ביאנקה, גונסלו, נחואל הקטן שלו, איוונה, סנה, ג'ס, ז'ירו ואנה.
נחואל סומך על איוונה הקטנה 🙂
היה המהלך המוזר בחברה, שניזון מעט מהעובדה שהספרדים (והלטינים) הם זבובים מטונפים, שניו זילנדים הם מעט נדירים ושהבלונדיניות הן קצת פוני קטן, אבל בכל מקרה ... הם התרגשו שהעניקו לנו ווידילה וכעת, במבט לאחור, אנחנו מקבלים חיוך. כמובן שאנדרו ממהר לשלם לנו את מה שאנחנו חייבים אם לא נשרוף את בר החוף! (מחברי הפוסט הזה אינם לוקחים על עצמם אחריות במקרה של שריפות חשודות בסביבתו הקרובה של מטה Element Escapes).
במהלך שלושת החודשים האלה היה לנו חוץ ממזלנו גרה בקווינסטאון, נוכל לחלוק דירה עם ז'אירו, אנה, פופי ופופיטו, לקבל את חואן כגולש הספה הראשון שלנו, לפגוש את מריה ופרנצ'סקו ולערוך עוד הרפתקאות רוקמבולסקיות אחרות ... כמו זו בערב הסילבסטר שבה אנחנו לא יודעים איך בסופו של דבר חגגנו השנה החדשה בחברתם של כמה אוסטרלים שיכורים.
עזבנו את בית העץ שלנו ב- 6 וב -7 בפברואר, יום הולדתו השלושים, עזבנו את העיר: מופע חייב להימשך, אבל איזה זיכרון טוב יהיה לנו לנצח. נתראה אחר כך קווינסטאון, זה היה תענוג אמיתי!
