טירוחיראפאלי, או טריצ'י כמו שקוראים להם חברים, היה שלב האופנוענים הלפני אחרון בתמיל נאדו ואנחנו בהחלט מאמינים שזה מקום מושלם לבלות בו כמה ימים. העיר די כאוטית, אנחנו לא מתכוונים לשקר, אך היא עדיין שומרת על קסם מסוים, במיוחד בזכות מצודת הסלע והמקדש המפורסם ביותר שלה: סרירנגאם.
אנו מתחילים את ביקורנו במקדש הסלע, הממוקם בגובה 83 מטר, אנו הולכים להיות הנקודה הגבוהה ביותר בעיר אך לא מדובר בטיפוס על אוורסט, עד שלטי לא יודעת מי התלונן על מדרגות הג'יג'י.
הטובים ביותר, ברגע שהם מגיעים לראש הם הנופים: הטריצ'י ממש לרגליכם, וכמו תמיד, אנשים הופכים את הכביש לבדר יותר.
ביציאה החלטנו להסתובב קצת והגענו לאזור שיש בו שוק רחוב שהורכב: תכשיטים, בגדים, צעצועים, אוכל, פירות ומיצים! ועם הקלורזו הוא עושה, מי לא אוהב אחד, שניים או שלושה? זה היה כל כך שניסינו את התפוז, הענב והאננס ... מממ מה תענוג!
הדבר הטוב ביותר ב"טריצ'י "הוא ללא ספק המקדש שלו, כרגיל עם שם שקל מאוד לזכור: סרי רנגנאתאר סוומי.
הגענו לשם באופנוע אחרי שהלכנו לאיבוד (רק קצת) האמת היא ששווה את זה: המתחם ענק ומלא בפסלים, מגדלים ודמויות מעניינות. יכולנו לצלם רק עם הטלפון מכיוון שאנחנו שני אורות: השארנו את כרטיס המצלמה במלון, עליות! נראה כי Swamy של סרי רנגנאתאר הוא המקדש הגדול בהודו, אנחנו לא בטוחים אבל גדול הוא האף! למעשה, לפני ההגעה למקדש תצטרכו לעבור דרך שבעה קירות (פראקארות) עם 7 המגדלים (גופורמים) שלה.
כאן בעיקר עובדים סגנו של וישנו, המייצג עבור ההינדואיסטים את האנרגיה השומרת על היקום ומגן עליו, כך שבעוד שזה נכון שלא תראו הרבה גירי מסתובבים במקדש… יש הרבה עולי רגל!
השארנו את המקדש והתחלנו בחזרה למלון כי לא רצינו שהלילה יתפוס אותנו אבל ... איבדנו ג'יג'י ללא GPS מאז שהנייד החליט להיגמר מהסוללה, לצאת להרפתקה! בסוף שאלנו פה ושם הצלחנו לחזור לבית הקטן שלנו, שוב הודים הוציאו אותנו מצרות הג'יג'י שלנו!
מידע שימושי
איפה לישון:עשינו את זה במלון High Point, באותו בניין של כמה בתי קולנוע!
בקר ב:המקדש ענק! יש לו 7 דלתות העוברות למרכז (האסור על אנשים שאינם הינדואים). אחרי הדלת הרביעית תוכלו לטפס אל הקיר שממנו יש נופים יפים, אם כי שום דבר מרהיב. הם משולמים לדעתי 10 רופי כל אחת יותר את המצלמה, למרות שאנחנו לא משלמים אותה כי שכחנו את כרטיס הזיכרון! איזה בלגן!
200 ק"מ נסענו תוך 4 שעות בערך. נראה כי הכבישים טובים יותר מאשר להגיע לתירובאנמאלאי. המשכנו בכביש 37 לצומת באסאנור, שם לקחנו את ה- NH-45, בפעם המי יודע כמה! אספלט טוב, לא יותר מדי תנועה ואפשרות להחליק.
