הגענו ל- KL כמה ימים לפני הרופא הכללי אבל אני לא עושה דבר מלבד לחשוב על יום המירוץ, אני מבלה לאט לאט, בידיעה שהנהגים והעיתונות כבר שוהים במלון כמה מאות מטרים מבית ההארחה שלנו . ברור שאנחנו לא מתכוונים לחפוף איתם, הם תחומים אחרים, אם כי זוג מטיילים אחר (כריסטיאן וליידה) אמר לנו ששומאכר חותם על חתימות תחת מגדלי PETRONAS (בגלל חסות ...). יום שישי של תרגול חופשי, מוקדמות בשבת, ואנחנו עדיין ב- KL בלי לדרוך על המעגל. אנו מעדיפים ללכת ישירות למירוץ, מלבד לחסוך לנו מעט כסף, מכיוון שיהיה הרבה יותר מרגש לראות את סביבת המעגל בפעם הראשונה באותו היום של המירוץ. ואנחנו לא טועים ...
יום ראשון, 25 במרץ, ה- Grand Prix השני של עונת 2012 מגיע למעגל Sepang (אני יכול לדמיין שלובאטו מציג את זה ...). בעוד שלליטי עדיין עם חגורה סגורה למחצה, אני כבר מוכנה עם חולצת הטריק האדומה של פרארי משוק הפשפשים והתיק גב עם המצלמה, כמה בקבוקי מים, קצת אוכל וכמובן מעילי הגשם. בשעה 9 כבר אנחנו בדרך, אנחנו לוקחים את הרכבת שעוברת במלוא המהירות 80 ק"מ משם. כהרף עין שתלנו בכניסה.
התחושה היא אכזרית, אנשים מכל הלאומים לבושים בחולצות ונושאים דגלים של כל הקבוצות, עשירים או עניים יותר, אבל כולם חולקים את התשוקה של ספורט מוטורי. וזה שרק בכניסה של המעגל, קצת יותר בפנים, בחלק המסחרי המפריד בין שני הקווים הגדולים של המעגל המרהיב הזה, יש דוכנים עם סחורה של הקבוצות הנהדרות, מוסיקה, מסכים עם משחקי F1, הכל מעורבב בסאונד של מנועי מכוניות התערוכה המקיפים אותנו.
בעוד שעתיים הטייסים יתחילו להופיע בפגישה עם החתימה, אך התור כבר ארוך מכדי לתת לנו זמן להשיג כזה, אז אנחנו פשוט מתבוננים, הולכים ונהנים מהאווירה הנהדרת הזו. אנחנו לא מפספסים את ההזדמנות לחלוק את רגשותינו עם אף אחד מאלפי הפרברים (והאלונסיסטות) שנמצאים באזור זה של העולם, והרבה יותר נלהבים מאיתנו, אתם רק צריכים לראות את הבנות הסיניות עם המסכות של אלונסו והדגלים של אסטוריאס !!
ככל שמתקרב הזמן לתחילת המירוץ, נחפש את האזור שלנו, ה- C-3, ונקיים מקום עם דשא רך. רוכבי ה- GP2 כבר מתמודדים והפתעתנו היא שהמעגל נראה הרבה יותר טוב ממה שאנחנו חושבים! ישנם גם שני חלקים גלויים, אחד עם קימורים מהירים ואחד עם הקימור האיטי לפני המטרה. אנו רואים גם את כניסה לבור, שתקל מאוד על חישובי המיקום!
GP2 מסתיים ואנחנו מסתובבים עם שיזוף ומפטפטים עם שאר האוהדים באזורנו. פתאום המנועים מתחילים להישמע בצד השני של היציעים! נותרו רק 30 דקות להתחלה והדם שלי רותח! ולא רק בגלל העצבים, השמש מכה חזק, אם כי מרחוק אנו מתחילים לראות עננים שחורים שחורים. האם צפוי גשם לתחילת המירוץ? אחרי שראיתי את הברק יותר ויותר קרוב אני חושב כך. בארבע עד חמש דקות (זמן מקומי) מתחיל לרדת גשם ובלי לראות את זה אני כבר מדמיין את טירוף הציוד שמחליף צמיגים באותו מסלול בור, מעתיק את מה שעושה המכוניות בסביבה ומנתח את מכ"ם מזג האוויר. יש לנו את זה יותר קל, פשוט תוציא את מעילי הגשם מהתיק ותחכה שזה יתחיל. כבר שמחתי לראות את תחילת המירוץ, לשמוע את המנועים מאיצים עם התפוצצותם של אנשי ה- Kers ביציאה מהעקומה לפנים ישרים, לראות אותם מחליקים ותופסים את השאריות להתקרב למילימטרים של המכונית קדימה, ומתי עיקול אחרון, בצד השני, ראה אותם יוצאים מהשאיפה להאט קצת אחר כך ומנסים לעקוף מבלי לאבד שליטה ולא לצאת לדשא. מרגש!
אז אחרי השמש הבהירה שלפני זמן מה אנו מתחילים להתקלח טוב, ולטי הוא זה שמודיע שהם הוציאו את הדגל האדום בזמן שמכונית הבטיחות כבר על המסלול. המרוץ נפסק. מנוחה טובה להרפות את העצבים, לאכול ולשתות משהו ולהגיד שלום למסוק שעף מעלינו, שמא נלך לטלוויזיה! אחרי כמעט שעה של עצירת המירוץ, סוף סוף הגשם יוצא והמרוץ מתחדש ומה מפתיע שאלונסו זוכה פתאום בתפקידים עד שהוא מקבל את הראשון! אני כבר שוכח איפה אני, אם יורד גשם או לא, אם הנמלים קמות על רגלי, אם אני נהיה חצי חרש וחצי צרחות מיוסרות ... עכשיו הרגש הוא לא לחיות את F1 בשלב המרהיב הזה, עכשיו זה הקסם של אלונסו שגורם לי לנגוס בציפורניים בתקווה לראות אותו ראשון בכל פעם שהוא חוצה מולנו.
צ'צ'ו פרז המקסיקני גורם לנו להשתבש, בכל פעם שאנחנו רואים אותו קרוב יותר ואלונסו עם בעיות גומי ... אני חושש מהגרוע ביותר אבל לטי במצבו האופטימי ביותר מעודד אותי ומשכנע אותי שלא נשאר כלום, שזה כבר נעשה! איזו ייסורים! אנחנו אפילו לא יודעים כמה הקפות חסרות, והמכונית הלבנה מחוברת לאגף "קוואלינו". לפתע, כשפונים לפינה האחרונה אנו רואים שאלונסו לבד! משהו קרה למקסיקני, אנחנו לא יודעים מה, וגם לא רוצים לדעת, אבל עכשיו זה נעשה! בתשומת לב אנו רואים את ההקפות האחרונות עד דרך הדוכן אנו מבדילים את הדגל המשובץ המסמן את סיום המירוץ, והמכונית מספר 05 מסמנת את המיקום 1!
השמחה עצומה! אנחנו מרימים את התרמיל ויורדים לגדר המפרידה בינינו לבין המסלול, וכשאלונסו עובר כשזרועו מורמת, מברך אותנו ... מברך אותי (הוא היה רק באזור הזה) התפוצץ מרגש! רק באתי לראות מירוץ, אבל לא חשבתי שהחוויה כל כך מרגשת! אפילו לטי נהנה! אנחנו רק צריכים לחכות ובזמן ששאר האנשים עוזבים אנו שרים את המזמורים שלנו, תחילה הספרדים ואחר כך האיטלקים, צעק פלאו, כסיום שמח לסיפור שלנו. כמו שאלונסו יאמר אחר כך, "יהיה יום ראשון שזכור."
