יום 1 - "משהו לא הולך", אמרנו כשהסתכלנו בחשדנות ... "אין אנשים, אין רעש, הכל נקי." כמובן שזה בקו הרכבת התחתית המחבר בין שדה התעופה לתחנה. המופע האמיתי מתחיל ברגע שאתה יוצא. וראינו את זה. לך אם היינו רואים את זה. מובן שזו הייתה הודו שציפינו לה: אלפי אנשים נעים לכל הכיוונים, מכוניות שם, מונית שם, ריקשה מעל ומתחת, "לאן אתה הולך אדוני?", "טוק טוק אמא?" "לא תודה", רמקולים ורמקולים נוספים מעורבבים במוזיקה סלולרית הודית הודית המדברת הינדית, אנשים דוחפים, "מאיפה אתה בא?" "ספרד" "אה כדורגל!", היזהר בבריכות המים (או מה שלא יהיה), היזהר מהאופניים, היזהר מהאופניים, היזהר מהתרמיל, היזהר מהחבר שזורק את עצמו לתנועה, היזהר מהתרמיל חברה שמטעה כל עמדה. והנה היינו, ספרדי והזוי איטלקי וסופר נרגש כי כשדברים מתחילים ככה ... הוא מבטיח!
עם קצת מזל אנו מגיעים למלוננו ונמנעים מרוכלים של גרביים, דוכני אוכל ברחוב, ציידים, דוכנים שבהם הם מוכרים מעילים (שככל הנראה הגיע החורף לכאן, מי יגיד את זה ...) כלבים חסרי בית, אופנועים, מכוניות (או שהם מי מתחמק מאיתנו?) שכבנו במיטה כמה דקות ואכלנו ארוחת ערב! נאן, הלחם ההודי הטעים, תפוחי אדמה עם זרעי כמון, עוף טיקה מסלה עוף ואורז, היה התפריט הראשון שלנו. מממ! אוכל הודי טעים, חריף, כן. די חריף עכשיו כן. בוא לישון שמחר מתחילה ההרפתקה האמיתית!
טיפ: אין דבר טוב יותר להכיר את ניו דלהי מאשר לצאת לסיור יד מקומי. זה בחינם (אם כי תמיד טוב להשאיר טיפ).
יום 2 - דברים ראשונים ראשונים: לאכול! נכון לעכשיו אין שום סימן לבטן דלהי, המחלה האשטולוגית המעצבנת שפוגעת כמעט בכל גבר שמגיע להודו, הידוע גם בשם האקזוטי בהרבה של שלשול הנוסע. מרוצים מהבטן הבריאה ויצאנו לחקור את העיר הזו שמפחידה יותר ממבקר אחד. אנו הולכים למקום Connaught, מרכז העצבים של העיר, שם חיכינו לכיכר מרגיעה עם מוכרי צ'אי (תה החלב הטיפוסי כאן) ומטיילים כמונו. במקום זאת מצאנו פורטרטים רבים מלאים בחנויות, פארק מלא בזוגות הודים וסנאים והרבה ... הוסטלרים רבים, שגרמו לנו להפסיד כמעט בוקר אחד שהוביל אותנו ממקום למקום. אם הם היו רואים אותנו ליטר של פרינגה! ואנחנו מעמידים פנים שהאמת ...
"בוא נצא מכאן!" אבל איזה הישג למצוא טוקטוק עם מחירים "רגילים". למזלנו, מלאך שומר שנמצא תחת נירוונה ועזר לנו, פשוטו כמשמעו מכריח את הטוקטוק-ארו לקחת אותנו לאנשהו למחיר הוגן (כמה מטרים אחר כך הטוקטוקרו היה עוצר את הטוקטוק ומנסה לשאת ולתת על המחיר שוב, אבל בשום פנים ואופן !) הגענו לקבר ספדרג'אנג, דוגמה יפהפיה לאמנות הלוויה של מוגול שבה לראשונה היה לנו קשר עם האדריכלות הזו שאנחנו כל כך אוהבים.
ואז הלכנו לטייל במה שאומרים שהוא הפארק הכי יפה בדלהי: גן לודי. כאן, מלבד להסתובב בין פרחים, עצים וזוגות (הם הולכים לפארק כדי להפחיד את המזוין!), אתה יכול להיתקל בכמה קברים ומסגדים שכבר אינם בשימוש. האמת שמדובר בהליכה נעימה, וגם בחינם! כמובן שאם זקן שידבר איתך בקסטיליאן, תברח כי הוא הולך לפגוע בך בשרון היסטורי!
התחנה האחרונה של היום הייתה קבר הומאיון, האנדרטה המתויירת ביותר בדלהי. למעשה כל התיירים שראינו (והיו מעטים) ראו אותם כאן. זה מרשים, ענקי ומלכותי. אם לנסח זאת בדרך כלשהי הוא סבו של טאג 'מאהל!
באותה מתחם ישנם כמה מבנים וגנים יפים מאוד. עם הבטן שצרחה "רעבה!" הלכנו על כמה momos (כופתאות נפאליות) ותרנגולת עם נאן ולישון. כמה זמן אורך חיי התרמילאים!
יום 3 - יום אחרון בדלהי ... התחנה הראשונה היא המבצר האדום המפורסם, שאנחנו לא יודעים אם הוא חזק מאוד, אבל גדול מאוד בוודאות! ראינו את זה רק מבחוץ שכן הם יעצו לנו שלא כדאי לשלם את דמי הכניסה. מכאן עוברים בטריקשה לג'אמד מסג'יד, המסגד הגדול בהודו, ואנחנו לא היינו היחידים: מכיוון שהיה יום שישי והגיע הזמן לתפילה, נתקלנו באלפי נאמנים וחיכינו לשמוח משירי הקוראן וחייכנו לכל אחד אדם שצפה בנו מתחרפן: היינו התיירים היחידים.
הם מסתכלים עליך כאן. והרבה! הם מאוד סקרנים, המבט לפעמים מפריע לך, אבל צריך רק לשרטט חיוך כדי שיחזירו לך אותו גדול פי שלוש. ואולי ... הם מבקשים מכם צילום 🙂 לאחר סיום התפילה, אנו נכנסים דרך הדלת המזרחית שנפתחה במקור רק לקיסר ועכשיו נפתחת רק בימי שישי. ביקרנו במסגד וטיפסנו לראש אחד משני הצמרתים בגובה של כ 40 מטר (121 מדרגות) משם יש נופים יפים מאוד של דלהי, המצודה האדומה והמסגד עצמו (שאם תוכלו להשיג קרסול בין החוצה בין כמות הסלע המצטברת שם למעלה).
אחרי שצילמנו עם תושבים מקומיים והיותנו במרכז תשומת הלב הלכנו לעבר צ'נדני צ'וק: כאוס מזוין! ללא שליטה, סחר, סואנות ... הרחוב הזה הוא ביתם של דוכני רחוב, בזארים, מקדש Digambara Jain בקצה אחד, מקדש סיקה באמצע, ואת Fatehpuri Masjid בסוף. מכאן, קצת המומים, הלכנו למקום הכי מרגיע שתוכלו למצוא בדלהי: הגנדי סמריטי, המקום בו גנדי בילה את 144 ימי חייו האחרונים, לפני שנהרג ב -30 בינואר 1948. בגינה אתה יכול לעקוב אחר הצעדים האחרונים שהוא עשה, בדרך למקום התפילה שלו. במוזיאון תערוכת תמונות וחפצי המהטמה, ובקומה העליונה יש בו מוזיאון אינטראקטיבי מאוד מעניין ומטורף. אהבנו את זה, ללא ספק עוד אחד מהדברים שישמה לראות ולעשות בדלהי.
היום פגשנו את סנטוס, נהג טריקשה נחמד מאוד שלקח אותנו והדריך אותנו למקדש גודווארה בנגלה סהיב, המקדש הסיקי הגדול בעיר. זה באמת מרשים עם כיפות הזהב שלו, הבריכה הקדושה וכל המסורים שמתפללים ומנפיקים. כאן סנטוס סיפר לנו עוד על הודו, עליו ועל משפחתו. הבנו שעלינו לראות תמיד מעבר לדברים ושמאחורי ההגה יש לא רק נהג, אלא אדם עם חיים, במקרים רבים, הוקרב מאוד. אם לפעמים אנו לא מבינים את המזל הגדול שיש לנו! אני מקווה שנוכל לפגוש אותו שוב, כי לוקח כמה שעות במדינה הזו להבין שהדבר המעניין ביותר בהודו הוא תושביה.
היום הסתיים ואחרי סיור בעיר בטוקטוק הלכנו לארוחת ערב עם תרד עם גבינה (פאלאק פאנר) ועוף ביריאני ומשם הלכנו לישון עם הרבה מחשבות והרהורים ... השהות בדלהי הסתיימה, אבל בשעה למחרת יתחיל טיול נוסף. הפעם מצפון, אמריצר מחכה לנו ... והודו מבטיחה המון!
מידע שימושי
שער חליפין € 1 = 84inr
איך מגיעים משדה התעופה למרכז בזאר? בחרנו לנסוע ברכבת התחתית ב- T3 (היא עולה 150 כניסה בראש) שמשאירה אותנו בתחנת הרכבת "תחנת הרכבת של ניו דלהי". משם אתה יכול ללכת למרכז בזאר על ידי ביצוע ההוראות הבאות: בתחנת הרכבת התחתית של ניו דלהי חפש את היציאה A1, עלה במדרגות הנעות ונפנה שמאלה. תוכלו למצוא 2 מדרגות: אחת שעולה ואחרת שיורדת. קח את זה שעולה, המשיך ללכת וירד במדרגות. חפש שער מספר 1 (שער 1) שייקח אותך לרחוב. בצד ימין שלך תראה גשר שתצטרך לבצע לאחר חציית הרחוב. עלה מעל הגשר והמשיך לרציף מספר 1. כאן תוכלו לראות את ההוראות ליציאה "Paharganj", זו שתצטרך לקחת. ברגע שמחוץ לתחנה תצטרכו לחצות רחוב סופר עמוס ובחזית תמצאו רחוב Main Bazaar.
איך לזוז אנו מאמינים שהדרך הקלה ביותר היא עם הטוק טוק. להלן מספר מחירים מעידים על כמה מירוצים שעשינו: המבצר הראשי-אדום האדום: 80 אינר הבזאר הראשי-תחנת הרכבת הישנה 130 אינר קוננוט מקום-קבר ספרדנג'אן 120 לוד גן לוד-קבר האומון 50 אינר צ'אנדי צ'וקק-גנדי סמריט-גודווארה Bangla Sahib-Main Bazaar (בערך 2-3 שעות) 350 אינר.
איפה לישון ישנן אפשרויות אירוח תרמילאים רבות ב Main Bazaar. אנחנו מתארחים בפונדק סמייל
איפה לאכול יש כמה מסעדות באותו רחוב, ניסינו את המטבח של המסעדות יהלומים, קטמנדו ונירוונה וללא בעיות! יש גם דוכני רחוב מעניינים מאוד.
כרטיסים: אלה הכרטיסים ששילמנו קבר ספרדג'אנג: קבר 100 אינר Humayun: 250 אינר ג'מה מסג'יד: חינם (אתה צריך לשלם 300 אינר למצלמה אפילו נייד, למרות שאנחנו משלמים 300 בערב. הם מנסים להשיג לך פסטה אז לך לתוכי! מינרט אתה צריך לשלם 100 ש"ח. התלבש במכנסיים ארוכים וחולצת טריקו וצריך לכסות את הראש. גנדי סמריטי: מקדש גודוארה בחינם: גני לודי בחינם: חינם
האם אתה יודע דברים נוספים מה לראות ולעשות בדלהי ?
